50 מיליון גוונים של אפור

השבוע התבקשנו בפרלמנט האבות לכתוב על הטרדות מיניות. ובכן, לדעתי מדובר באחד הנושאים היותר קשים לכתיבה בגלל שהוא אחד התחומים הכי לא "שחור/לבן" שקיימים והוא מכיל בתוכו 50 מיליון גוונים של אפור.

גברים לעיתים מרשים לעצמם קצת יותר מדי ופולשים למרחב הפרטי של הנשים וכופים את עצמם, גם אם לא כאונס, עליהן. ישנם גברים שמתייחסים בזלזול לנשים, למעמדן ולכבודן ועקב זאת מרשים לעצמם להטריד נשים. מנגד, לא כל הערה, מחמאה או חיבוק ידידותי הם הטרדה מינית. לעתים קיימת התחושה שיש נשים עם אצבע קלה מדי על ההדק שמסוגלות להרוס חיים של גברים נורמטיביים שלא ביקשו כל רע אך משום שהן יכולות, הן עושות כך.

הכיבוש משחית
אני לא הולך להיכנס לדיון פוליטי, ומה שאני הולך לכתוב עכשיו אין בו משום לשקף את דעתי הפוליטית.
בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, נכבשו שטחי יהודה ושומרון, עזה וסיני. מאז ועד היום (בערך, להוציא ההתנתקות מעזה) אנחנו מחזיקים בשטחים ובעצם שולטים על אוכלוסיה שהיא לא אנחנו.
שוב, לא נכנס לדיון האם זה צודק או האם עלינו לצאת מהשטחים, אבל דבר אחד ברור לי – שעצם ההחזקה בשטחים, היא תיבת פנדורה ומקור לכל רע: הוצאות אדירות של כספים, גינוי עולמי, מצב של סיר לחץ מדיני וחברתי ובעצם מציאות שלא מאפשרת לנו כעם להתבגר. כן, אנחנו עם נורא לא בוגר לדעתי, אנחנו לא נמצאים ברמת בגרות עממית של מדינות שעייפו ממלחמות והתפנו לרכז מאמציהן בניהול מדינה וחברה, לצערי אנחנו לא שם. חברה שחייה תחת לחץ ואיום תמידיים, בצל כוח גברא צבאי תהיה לדעתי חברה אלימה, חברה שמזלזלת בפרטיה, חברה שבה כבוד האדם הוא ערך נחות. ההנהגה לא שמה על אזרחיה, ואזרחיה לא שמים על אזרחיה. התקרית בטיסת ישראייר השבוע מדגימה היטב את המצב הזה של זלזול בכבוד האדם וזלזול באוכלוסיה שאנחנו שולטים בה.  במציאות פרוצה זו הטרדה מינית, זלזול בכבודה של האישה והעוז והחוצפה לכפות מיניות על אישה, לפלוש לתחומה הפרטי ולהשפיל אותה, היא עניין צפוי ופועל יוצא של הפקרות חברתית.
כדי לאזן את התמונה, וכדי שלא ישתמע ש- "הכיבוש משחית (גברים)" אציין שיש בקרבנו נשים בהמתיות וכוחניות לשלילה שעשויות לצעוק "הטרדה מינית!" נגד גבר תמיד שבסך הכל החמיא לאישה על המראה שלה, או ניסה, השם ישמור, להתחיל איתה בצורה מידתית, סבירה ותמימה על מנת להכירה.

בני, תן להן להתחיל איתך
אני מעולם לא התחלתי עם בחורות. למה? כי מעולם לא היה לי את הביטחון להתחיל עם בחורה. כל הקשרים שהיו לי התהוו איכשהו ואת אשתי הכרתי בבליינד דייט, איפה שהיכרות רומנטית היא אג'נדה.
לכן, הילדים שלי ככל הנראה לא ילמדו ממני איך להיות דון ז'ואן. מה הם כן ילמדו ממני, למעשה, הם כבר לומדים? לכבד את פרטיותו ואת כבודו של אדם, לא לפלוש למרחבו ללא הסכמתו ולא לפגוע בו. עם תשתית כזאת, כיבוד אישה יקרה מעצמו.
כשהבן שלי יבוא אלי לבקש ממני עצות איך לגשת אל בחורה, אגיד לו להיות קשוב לעצמו, שידע להבחין מתי הוא חברותי ומתי הוא חוצה את הגבול, במטרה שכמובן לא יחצה.
אני מגדל את ילדיי לאהבת הזולת ולכבוד לבני אדם. אני רוצה להאמין שעם השנים, כשהם יהיו בחורים צעירים החברה בישראל תהיה יותר בוגרת, ומקווה, למרות שאני סקפטי שכל הבלאגן שקורה עכשיו במשטרה יהיה אירוע מכונן שיתרום למיאוס וסלידה ביחס המזלזל כלפי פרטיותה של האישה וזכותה על גופה.

מה שהולך כמו הטרדה, ונשמע כמו הטרדה הוא…?
אז איך מפסיקים את תופעת ההטרדות המיניות? מחזירים שטחים ומחנכים את הילדים. טוב, לא התכוונתי לזה ברצינות, לעניין של החזרת השטחים. אבל כן הייתי רציני לגבי החינוך, וגם ענישה היא חינוך.
מי שהורשע בהטרדה מינית יש להענישו, ומי שהאשימה האשמות שקריות – יש להענישה. במקביל צריך להיכנס לפרופורציות: לא כל מחמאה או הערה היא הטרדה מינית. לפעמים, הזבוב הוא בסך הכל זבוב, לא צריך להפוך אותו לפיל, אבל אם הוא פיל, צריך לקשור לו את החדק.


הדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, בקרוב…

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s