צריך שניים לטנגו (או להפלה)

טוב, הבנתם כבר מהכותרת מהו הנושא השבוע בבדיקת אבהות – פרלמנט האבות, נושא שהוא לא שחור ולבן ועבור מספר לא מבוטל של זוגות, הוא אף נושא כאוב וטראומתי. הפלה, או הפסקת הריון הם מונחים מתחום הרפואה, בריאות האישה והמשפחה, אבל אם נקרא לילד (שלא נולד) בשמו: הפלה היא ילד שלא יצא לאוויר העולם, לתפיסתי. אני לא נכנס לתוך הרחם ולתוך המונחים הרפואיים שבשלבי ההריון, הרי יש הבדל מהותי בין צביר של תאים, בקושי רקמות לבין עובר בעל תווי מתאר של ייצור אנושי ואפילו עובר שהיה ימים ספורים לפני לידתו. הפלה נתפסת אצלי כהריון שהחל, ההורים ציפו לילד (או שלא) והילד בסופו של דבר חדל מלהתקיים, עוד לפני שנשם את נשימתו הראשונה.

הקשר האבהי לעובר
כשם שאני לעולם לא אדע מהי אורגזמה נשית (והבנתי שחבל…) לא אדע לעולם מה זה הריון ולידה (וטוב שכך). אין לי שום כוונה לנסות להשוות בין החיבור האבהי לתינוק שטרם נולד לבין החיבור האימהי לעובר, אני לא סבור כלל שזה בר השוואה, ואני אפילו מאמין שהחיבור אצל האישה גדול יותר כיוון שהיא חווה אותו על בשרה. אני כן יכול לספר שהצפייה להולדת התינוק היא עוצמתית, וכאבא לעתיד, או כאבא ליותר מילד אחד, הנוכחות הנפשית במהלך ההיריון היא רבה, לכן אני מאמין שהפסקת הריון עשויה להתקבל בצורה מאוד קשה אצל האבא, על אף שמעולם לא הרגיש פיזית את העובר. האם גבר הופך להיות אבא כשהעובר עוד בבטן האישה, לא חושב. אבל גם האישה היא לא אמא באותה מידה. זה אחד ההבדלים בין הורה לעתיד לבין הורה בפועל.

בעד, תלוי מה הסיבה
אני בעד הפלות, כאשר "בעד" היא לא מילה קלה ומצפינה בחובה סייגים ודילמות רבים. אני בעד הפסקת הריון כאשר מיטב הרופאים הגיעו למסקנה שהעובר פגוע והילד שעשוי להיוולד יהיה, קרוב לוודאי, חריג לרעה מסביבתו והולדתו תגזור עליו ועל הוריו חיים של מרורים. עד כמה שלא פשוט לכתוב את זה – החיים קשים גם ככה, לעתים אכזריים, ואם ידוע מראש על ילד שלא יצליח להשתלב בחיים התקינים ויגרור אחריו משפחה על סף הרס – עדיף שלא יוולד. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא דוגל בטוהר הגזע או משהו אפילו קרוב לכך, אבל לא מדובר פה בצבע שיער, עיניים ואור, או על ספקטרום של אופי.
פה בערך מסתיים ה- "בעד" שלי בנושא ההפלות. אני יכול לחשוב על סיבה כמו הריון לא רצוי אצל קטינים אבל במקרה הזה, נדרשת לדעתי וודאות מרבית לגבי חייו האומללים של הילד וההורים, דבר שלדעתי הוא פתיר ברוב המקרים.

החלטה משותפת של האישה
אם נוציא לרגע מהדיון תרומות זרע, על מנת להביא ילד לעולם נדרשים זכר ונקבה, גבר ואישה, אמא ואבא, ואם הם החליטו במשותף על התחלת הריון (גם פנצ'ר זו החלטה, באיזשהו מובן) עליהם להחליט במשותף על הפסקת ההריון, בזוגיות תקינה לשני בני הזוג זכות מלאה להגיע להחלטות הרות גורל אודות הילדים, או ההריונות. אבל, וזה "אבל" גדול, זה לא 50-50, ובסופו של דבר, הזכות של האישה לגופה, ומאחר והביולוגיה (או אלוהים) קבעה שהאישה היא זאת אשר תישא את ההריון אזי ההחלטה הסופית על ההתערבות הרפואית שבהפסקת ההיריון היא של האישה. האישה תחליט בסופו של דבר האם להמשיך את ההיריון או לסיימו. אני מקביל את זה בזהירות לקשירת צינורית הזרע אצל הגבר: הוא יכול להחליט לקשור אותה במהלך הנישואים, לפני הילד הראשון, או אחריו. הוא יכול לעשות זאת בעידוד האישה או למורת רוחה.
היא יכולה להחליט שלא מתאים לה ושהיא תמצא גבר אחר שיפרה אותה וכך למעשה, גם במקרה של חוסר הסכמה בין בני זוג, בהחלטה שלא מניחה את נפשו של הגבר, זכותו לנטוש ולנקוט בפעולות של גירושים ומציאת בת זוג אחרת. אני חושב שאם לגבי נושא כזה אין הסכמה, אז משהו דפוק בזוגיות גם ככה.


לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, לחצו כאן

הפוסטים המלאים:

אור לבו – על להנהיג את העדר
טל חן – הרגע הזה ש…
אליסף יעקב – על לידות, הפלות וקנאה מוזרה
עומר להט – צריך שניים לטנגו (או להפלה)
ברק שטרית – מתי נהייתי אבא ושל מי התינוק הזה לעזאזל?
אילן שיינפלד – אז מתי בדיוק אתה נהיה אבא. או: אבו ארבע.
יובל אדם – הזכות להפיל.

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s