עושה מילואים, אבל לא מילואימניק

השבוע בפרלמנט האבות אנחנו כותבים על נושא שאפשר לומר כמעט בוודאות שהוא נחלתם של האבות בלבד, אני מדבר על שירות מילואים. נכון, ישנן גם נשים שמשרתות במילואים, אבל אם ניקח את הסביבה הקרובה אלי, שמורכבת מהמון זוגות הורים, כמדגם מייצג, אני יכול לציין שאני לא מכיר ולו אישה אחת שמשרתת במילואים.

אני משרת במילואים, אבל אני לא מילואימניק, אצלי אין פק"ל קפה, וחבר'ה, ואוהלים ומור"קים, אני סייר כתובות. כן, יש כזה תפקיד באמת, ואיך נגיד, הוא לא ממש תובעני ולא מצריך ממני היעדרות ממושכת מהבית ומהמשפחה. ניתן להגיד שאם מגייסים אותי בצו 8, אז כנראה שבאמת משהו לא טוב קורה, קראו לי ב- 'עמוד ענן' וב- 'צוק איתן' אבל למספר שעות בלבד.

תדע כל אם "חד הורית"
אבות רבים נאלצים להתמודד עם קריאה לשירות מילואים פעיל למשך ימים ולעתים אף למשך מספר שבועות, חלקם אף נקראים סמוך למועד לידת ילד חדש או כשילד חולה, והמשמעות, שמבחינתי היא קריטית היא הריחוק מהמשפחה, מהאישה ומהילדים. ההורה פשוט "נקרע" מילדיו למשך תקופה לא מבוטלת ואני לא מסוגל אפילו להעלות על עצמי את ההרגשה הזאת, של הריחוק מאשתי, מילדיי. אסור לשכוח גם את בת הזוג שנשארת לבדה עם הילדים, שלבטח גם היא מרגישה רע עם המרחק מבן זוגה שנקרא למילואים וכמובן, כל מטלות הבית, לרבות הטיפול בילדים הם באחריותה הבלעדית, ובואו נודה, זה קשה, החד הוריות הזמנית הזאת.

האם זו סיבה ליזום שחרור מהמילואים? לא יודע, כבר כתבתי בעבר שחוק זה חוק, ואם אין לאדם סיבה לגיטימית לצאת מהצבא, עליו להמשיך ולא למצוא עיקופים לא כשרים. כבר קראתם בעבר את דעתי על גיוס לצבא, ועל צבא בכלל, ושירות מילואים לא שונה בעניין. אנחנו חיים במדינה בה חופש התנועה שלנו מוגבל לדעתי שלא לצורך וגורר אחריו זכות בסיסית נוספת – זכות האב למשפחתו. הייתי מעדיף לחיות במדינה בה חובתי האזרחית מעת לעת היא להיות בחבר מושבעים, תכלס, זה גם יותר מעניין.

צה"ל צה"ל כבר באים
אבל יש צד אחר, צד שמדהים אותי בקטע רע וצורם לי באוזן כל פעם שאני שומע עליו, ואני שומע עליו לא מעט, מדובר באבות שששים ללכת למילואים, לא מפני שהם "מורעלים", לא בגלל החברים והחוויה אלא כדי דווקא להתרחק מהמשפחה, מהילדים, לקחת פסק זמן מההתארגנויות בבוקר, מההתארגנויות בערב ובין לבין, חיתולים, קניות ושאר מטלות. הם ממש מכנים את זה "חופשה". לעתים, כשאין בגלל אין צו התייצבות על הפרק הם אפילו אומרים: "איך מתאים לי עכשיו שיקראו לי למילואים."

מצד אחד, אני מסוגל להבין את אותם אבות, נכון, לשבור שיגרה זה דבר חיובי, וגם לי קורה מדי פעם שקצת נמאס לי מסדר היום הבנאלי, אבל אז בדרך כלל אני מנסה לנסוע לחו"ל, ותתפלאו – זה תמיד עם הילדים, אבל עם צאת הילד הראשון מהרחם, הורה לוקח על עצמו את ההתחייבות הזאת ואת ההקרבה של חיי הנוחות של הרווקות לטובת חיי משפחה, לברוח מזה אי אפשר ואני לא מצליח להבין איך שינה באוהלים ואכילת "פודרה" (חול מדבר בסלנג הצבאי) וכל הג'יפה, מהווים תחליף ראוי לחיי משפחה רגילים. מי שמבקש לצאת לשירות מילואים רק על מנת לתפוס מרחק מחובתו כהורה מעיד כבר על גישה כללית להורות וזוגיות. אני רק מנחש שאבות כאלו תופסים מרחק גם בחיי היום היום וחבל שכך.

פוסט זה פורסם בקטגוריה על כוס קפה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s