בדיקת אבהוּת: האם לסרס כימית פדופילים?

נתחיל בבדיחה:
יום אחד באה מישהי בוכה לחבר שלה ואומרת לו שהיא רוצה להיפרד ממנו. הוא: "מה קרה מתוקה? למה את בוכה? למה את נפרדת ממני?" היא: "גיליתי שאתה פדופיל" הוא בתגובה: "פששש.. פדופיל.. מילה קצת גדולה על ילדה בת 9, לא?"

לא יודע מה איתכם, אבל אני לא צחקתי. נכון, בדרך כלל אני כותב שטויות ולפעמים מאד מתאמץ להצחיק (מקווה שגם מצליח לי מדי פעם) אבל הנושא עליו התבקשנו לכתוב עליו בפרלמנט האבות השבוע הוא לא רק נושא שלא צוחקים עליו, הוא גם ממש לא מצחיק ונושא שלא קל לכתוב עליו (תקוע כבר חצי שעה על הפסקה הזאת, תודה רבה!).

לפני שהתיישבתי לכתוב שורות אלו עשיתי מחקר ממש קצר ושטחי על פדופילים, נוציא לרגע את הממד העברייני והפוגעני שבמושג 'פדופיליה', מדובר באנשים שנמשכים לילדים, בדרך כלל בגילאי 13 ומטה שטרם התפתחו מינית. אני חוזר: הם נמשכים לילדים, ממש כשם שאני נמשך לנשים ושהומוסקסואלים נמשכים לבני מינם, הרי התיאוריה גורסת שאין לנו באמת יכולת לבחור למי להימשך מינית, אז מה הבעיה בעצם? הרי בעבר הרחוק והחשוך גם הומוסקסואליות נחשבה בעיה, ממש עבירה מוסרית ופלילית אבל כיום החברה יותר יותר מקבלת את ההומוסקסואליות, אז מה זה אומר לגבי פדופיליה?

הבעיה בפדופיליה היא קהל היעד – הקטינים. לא בכדי קיימים חוקים נוקשים המתייחסים לאוכלוסייה הזו שנחשבת 'גולגולת רכה', החל מעולם השיווק והפרסום וכלה במין ואלימות. כושר השיפוט והביטחון העצמי אצל ילדים ונוער הוא לא כושר השיפוט הקיים אצל מבוגרים. מבוגר, אדם המפותח מינית יכול לבחור (אם לא שמו לו סם אונס) עם מי להיכנס למיטה, ילד לא. ילד הוא חלש, פיזית ונפשית ופדופילים, עם כל הכבוד לחוסר היכולת שלהם לשלוט במאוויי נפשם, מנצלים את זה. הרי אין דרך אחרת להשיג מין עם קטינים מלבד לאנוס אותם לזה.

יש לי סוכריה
ופה טמון הפחד האמיתי, הפדופילים החייבים להשביע את ייצרם אורבים לילדים בכל מקום שניתן להעלות על הדעת: גנים ציבוריים, גני ילדים, קניונים, ג'ימבורי, חוף הים ואיפה לא? הצרה היא שכל אחד מאיתנו עכשיו, ברגע זה ממש מדמיין את הילד או הילדה שלו בגינה הסמוכה נופל כטרף לידיו של פדופיל והמחשבה הזאת מעוררת חלחלה ובעתה כי אנחנו יודעים שהסכנה מעבר לפינה. הרי אונס זה רצח. לא סתם מגיל צעיר אומרים לנו לא ללכת עם כל אחד שמציע לנו ממתק. כי ילד קטן שומע "סוכריה" וישר הולך לכיוון שלה, מבלי לדעת שהוא לא הולך לקבל באמת סוכריה.

ואז צצות השאלות: הגן שאני שולח אליו את הילד מאובטח מספיק טוב? האם הצוות מוסר בסוף יום את הילד לאדם שאין ספק שהוא מוסמך לקחת אליו את הילד? האם אנחנו עושים מעשה נכון כשאנחנו שולחים את הילד לבד לגינה או מה עלול לקרות אם לרגע אחד אוריד את העיניים מהילד ואבדוק את הסטטוס החדש של החבר בפייסבוק? מנגד, נכלא את הילדים שלנו בבית? לא נלך איתם לגינה?

לא משחקי הכס
חברה מערבית מודרנית, לא יכולה לסבול תופעה שכזאת. לצערי הרב בחברות נחשלות ביותר (או במעלה מלך) נערות בנות 11 נישאות לדוד הבגיר שלהן ונכנסות להריון ממנו עם הווסת הראשון אבל לא אצלנו. אז מה ניתן לעשות נגדם? הרי, ואני ממש מצטער שאני כותב את זה, הם בני אדם, אנשים עם משיכה מינית שלא מתקבלת על הדעת שלנו אבל בהחלט מתקבלת על דעתם שלהם, אנחנו יכולים מוסרית לקבוע להם אל מי להימשך ואל מי לא? אני שוב מזכיר לכם, כך היה נהוג להתייחס להומוסקסואלים בעבר הלא רחוק מדי, גם בחברה שלנו ובחברות מערביות אחרות.

לא נוכל לצפות מפדופיל שיכיר בבעיה שלו ויבוא ויבקש עזרה, ואיך ניתן בכלל לעזור לו – טיפול פסיכיאטרי? כליאה? סירוס? הלוואי שהיו דרכים למנוע את זה, אבל אין. לצערנו, הפתרונות באים לאחר המעשה, כאשר הפדופיל נתפס וגם אז, מה? מאסר ממושך שבסיומו ישתחרר לחופשי הפדופיל ויהלך לו חופשי בין ילדנו. אני אישית חושב, וכבר כתבתי על כך בעבר, שבעבריינות יש לנקוט ביד קשה ביותר, ואם מישהו ביצע עבירה יש להרחיקו מהחברה.

אז הפתרון, כמו במקרים רבים אחרים הוא אישי ופרטני: עלינו ההורים להגן ולשמור על ילדנו, לפקוח מיליון עיניים על הנעשה סביבנו וסביבה ולאט לאט לשחרר תוך הדרכתם ואזהרתם. הרי לא נוכל לאתרג אותם לנצח. צריך להכין אותם לחיים האמיתיים שפדופיליה היא חלק מהחיים האלו. לצערי, אנחנו עוד לא יודעים מה מחכה לנו בעולם המקוון: הפייסבוק, הוואטסאפ, הצ'טים והפורומים. הייתי לפני כמה שנים בהרצאה של איזה קצין משטרה שדיבר על עבריינות רשת והוא הצליח לגרום לי לא לישון במשך כמה לילות רצופים. הסכנה האמיתית של החברה המודרנית נמצאת שם.

הייתי רוצה שהמדינה תיזום טיפול מונע, כשזה שיתריע ויזהיר את הקורבנות מצד אחד ויעזרו לפדופילים המועדים מצד שני, כי שוב, כמה שקשה לתפוס את זה, וגם לי מאד קשה לתפוס ולכתוב את זה, פדופיל שיודע שהוא פדופיל וחיי את זה ולא ביצע דבר עבירה ולא הניח ידו על ילד מימיו הוא לא פושע, עבריין מועד – אולי, אבל פושע הוא לא. האם מוסרי לאלחש אותו ולתת לו תרופות פסיכיאטריות? האם מותר לנו לסרס אדם כזה? נראה לי שהדיון המוסרי פה קשה מאד ואתם יותר ממוזמנים להתפלסף ולהגיב.

שלא נדע.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, ליחצו כאן

הפוסטים המלאים:

טל חן – על הדברים שאורבים בצליים, והדברים שאורבים באור
גבריאל ויינמן – למה אין לי בעיה מיוחדת עם פדופילים
אליסף יעקב – תנו לגדול בשקט
עומר להט – בדיקת אבהוּת: האם לסרס כימית פדופילים?

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על בדיקת אבהוּת: האם לסרס כימית פדופילים?

  1. פינגבאק: למה אין לי בעיה מיוחדת עם פדופילים | אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר

  2. elyasafyaakov הגיב:

    השאלה מה אפשר לעשות היא לא פשוטה בכלל.
    דנתי בזה ביני לבין עצמי הרבה, כשרשמתי את הפוסט על פדופיליה. המחשבות שלי בכלל הסתבכו כשאדם שמודה שהוא פדופיל הגיב לי לפוסט ואז אתה קולט שעומד מולך אדם, שלדעתך (ולדעתי) הוא מסכן ומסוכן אבל עדיין אדם.
    מה הפתרון לכך? כמו שרשמת, אין לי תשובה כרגע. אבל אין ספק שזה משהו שאני חושב עליו, בטח ובטח כשהצוציקית בגיל שעוד מעט תסתובב כבר לבד בחוץ או תלך לחברות 😦
    לפוסט שלי ולקריאת התגובה שהפדופיל רשם לי: http://wp.me/p4iEVB-9O

    אהבתי

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s