הם גדלים כל כך מהר

כשבני הבכור היה בן ארבעה חודשים פוטרתי מעבודתי. אלו היו פיטורים באווירה טובה, לא עשיתי שום דבר רע מלבד להיות לא רלוונטי יותר לחברה בה עבדתי, אני ועוד קבוצה של אנשים. ככה זה היי טק, סוג של.
אשתי, מנגד, בדיוק סיימה את חופשת הלידה והתחילה בעבודה חדשה, כך שנוצרה לה הזדמנות פז, אפילו קוסמית יש לציין שאני, אבא טרי, אמשיך באופן לא רשמי את חופשת הלידה של אשתי ואשאר עם בני בבית עד אשר אמצא עבודה חדשה או עד כמה שדמי האבטלה יאפשרו לי, המוקדם מבניהם, ללא כפל מבצעים, טל"ח.

אצו להם הימים ואני עם בני בבית, אחד על אחד, מבוקר ועד לילה, רק הוא ואני. אני לא יודע איך לתאר במילים את התקופה הזאת בחיי, אבל אם אכתוב שזו הייתה התקופה המאושרת בחיי אני אחטא לגופו של עניין. בכל זאת, לא הרבה אבות זוכים להזדמנות הנדירה של ה- Crush על הילד ואז, פשוט להמשיך עם ההתאהבות הזאת עוד חצי שנה, פלוס-מינוס, באינטנסיביות.

וכך עברו להם חצי שנה ועוד שבועות, פעם בשבוע הלב שלי פעם בחזקה כשהגעתי לחתום בלשכת האבטלה, כי פחדתי שיפרידו ביננו, ובפעמים הבודדות כשהזמינו אותי לפקיד הלשכה, הלב שלי בכלל יצא מהמקום אבל בסוף שרדתי את זה. לא שלא רציתי לעבוד, פשוט נורא רציתי להיות עם הבן שלי. זה רק טבעי!

אבל אז קרה משהו אחר, אני עדיין לא מצאתי עבודה אבל ילדי התחיל ללכת לגן, לגן הראשון שלו. מבחינתי קרעו אותו ממני, לקחו את הלב שלי וחתכו אותו לשניים. חצי שנה היינו ביחד ופתאום חזרתי הבייתה לבד. אני ידעתי שזה טוב לו ושזה לטובתו ולי זאת הייתה הזדמנות לשכב בבטלה על הספה מול הטלוויזיה ולשתות בירה וגם מידי פעם לחפש עבודה אבל עדיין, זה היה קשה.

השנה זאת תהיה הפעם השמינית במצטבר שאני שולח את הילדים שלי לגן ובכל פעם אני חושב לעצמי: "פאק, הם גדלים נורא מהר!" שנה הבאה בני הבכור הולך לבית הספר ובני הקטן לגן עירייה ומבלי שאשים לב, פתאום הם ילכו לתיכון, לצבא, יכירו בחורות וילכו איתן. כי גבר תמיד הולך אחרי אהובתו.

יש משהו מאוד מנחם בלהחזיק תינוק, לערסל אותו ולהצמיד אותו חזק חזק אליך. מצד אחד, אני רוצה לגדל אותו לחופה ולמעשים טובים אבל מצד שני, אני רוצה שהוא עוד יישאר קטן, עוד טיפה, הבייבי שלי. כי בואו נודה בזה: ככל שהם גדלים מהר מדי – אנחנו מזדקנים מהר יותר.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, לחצו כאן

הפוסטים המלאים:

טל חן: מסגרות
גיא רוה: העובדה שהתגרשתי לא אומרת שמותר למשרד החינוך לנתק אותי מכל מידע לגבי איתי שלי
ברק שטרית: חוזרים לגן, נפטרים מאוגוסט
גבריאל ויינמן: לך תצטיין / על מורים, הורים ובינוניות מערכתית
עומר להט: הם גדלים כל כך מהר
אילן שיינפלד: פוסט לסיום החופש הגדול

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הם גדלים כל כך מהר

  1. פינגבאק: מסגרות | d/ad-men

  2. פינגבאק: לך תצטיין / על מורים, הורים ובינוניות מערכתית | אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s