ישראל – מדינה שבה הכל בַּרְדָּק, אבל הפשע מאורגן

אני רוצה לספר לכם על יום רביעי, 2 באוקטובר 2013, לא במקרה אני זוכר היטב מה קרה באותו היום:

זה התחיל כיום רגיל: קמים, קפה, מתארגנים, שמים את הילדים בגן והולכים לעבודה. אחר הצהרים מוציאים את הילדים והולכים לטייל ברחוב סוקולוב בחולון, רחוב מסחרי מרכזי בעיר, שוקק אדם, חנויות ומסעדנות. אני מאמין שחזרתי הביתה לקראת שמונה בערב, אח"כ מקלחות, סיפור, מרדימים את הילדים. באותו ערב, כעבור שעה קלה יצאתי שוב לרחוב סוקולוב, הפעם כדי להיפגש עם חבר על כוס בירה באחת הפאבים ברחוב.

מה שלא סיפרתי לכם זה שמתישהו, בין כניסתנו הביתה לבין צאתי לפאב, עובר אורח, גבר בן 26 נפצע בתקרית ירי על רקע פלילי באותו רחוב סוקולוב. וכן, גם אנחנו היינו עוברי אורח ממש באותה זירת ירי זמן קצר לפני, וגם בדרכי לפאב הייתי שוב, עובר אורח בזירת הירי.

 

פצצה איראנית
קוראים יקרים, אולי קצת קשה לשים לב לזה בין שלל האירועים הביטחוניים הפוקדים את מדינת ישראל, ואינספור פרשיות שחיתות אבל כבר שנים שביטחון הפנים שלנו מתדרדר ואתו נרמס גם הביטחון האישי. תוצאה של אלחוש העם על ידי העצמת השנאה לאויב והאדרת השכול והזיכרון מצד אחד, ותפקודם של משטרה אימפוטנטית, פרקליטות עצלנית ושופטים מנותקים אשר הצמיחו פה רבבות של עבריינים שאוכלים לנו את חיי החברה מבפנים, וכאחרון הטרוריסטים מטילים עלינו מורא ברחובות כאשר הקורבנות הישירים הם אנחנו, עוברי האורח.

ראש הממשלה אולי מנסה לשכנע אותנו שהבעיה היחידה שלנו היא הגרעין האיראני ורק ממנו עלינו לחשוש, ואתו כל שריו, לרבות שרת המשפטים האמונה על ענישה ראויה שמתעסקת אך ורק בקידום המשא ומתן הפלסטיני, שאני לא לגמרי אופטימי לגביו. אז ביבי, אני לא מפחד מהפצצה האיראנית שתנחת לי על הראש, אני מפחד מהכדור הטועה שיפצח לי את החזה. כי בינתיים פצצת אטום אין, אבל בנובמבר 2012 נפצע קשה בחולון עובר אורח בניסיון חיסול בחולון וממש לאחרונה, רק לפני שבוע (29/06/2014) אב ובנו נפצעו באור עקיבא ממטען חבלה שהונח ברכב חונה סמוך לרכבם.

אבל למה לדבר רק על עוברי אורח? יש גם נפגעים ישירים מהפשיעה של הערסים בישראל, הנה, ריכזתי חלק מהם פה, בפוסט 'על קורבנות ששוכחים'. ויש שם הכל – דריסות פגע וברח, נערים שהתבקשו להיות בשקט באישון לילה, או סתם אחד, אריק קרפ, שהיה מכין לי סנדביצ'ים כשהייתי ילד בפתח תקווה שסתם לא בא טוב בעין של כמה פושעים.


חוסר עניין לציבור = חוסר אמון הציבור
למה זה קורה? למה מדינת ישראל היא חממה לפושעים וכל יום קורה פה משהו אחר שמאיים באופן ישיר על ביטחוננו האישי? ראשית – הדג מסריח מהראש: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, העיריות והחברות הממשלתיות נגועות בשחיתות, פשיעה ועבריינות. יש לנו נשיא בכלא, בקרוב ראש ממשלה, כמה שרים וחברי כנסת כבר בילו בבתי ההבראה של שב"ס וגם ברשויות המקומיות לא חסר, ולאחרונה, מסתבר גם בגוף האמון על הסדר הציבורי – המשטרה.

שנית, המשטרה, בין אם היא נגועה בשחיתות או בין אם לאו, היא אימפוטנטית. לפעמים לא עונים, בדרך כלל לא באים, לא עוצרים ולא אוכפים, הם בעיקר מפשלים ועושים מעצמם צחוק. ואם כבר עצרו מישהו אז או שהם משחררים אותו וסוגרים את התיק מחוסר עניין לציבור או שהפרקליט כבר תציע עסקת טיעון מקלה והעבריין ישוחרר מחויך לביתו.

היה והגיע העבריין למשפט, חמוש וחבוש בכיפה, מיד מתמוגגים השופטים למראה דוב האכפת לי הצדיק והמסכן וגוזרים עליו עונשים מגוחכים מכל מיני טיעונים חסרי בסיס לעונש. הם (השופטים) מצדם, כלל לא עושים את הקישור בין ענישה לרמת עבריינות בחברה, אבל היו בטוחים שכאשר זורקים עליהם נעל או דורסים בן של שופט לשעבר הם יניחו את כובד משקלם וייכנסו באימ-אימ-אמא של הפושע, לא שאני לא מצדיק את העונשים הללו, אך למה רק אז נזכרו להחמיר?

 

סינגפור
אז מה צריך לעשות? במילה אחת – סינגפור. כן, אותה מדינה במזרח אסיה שבה על זריקת מסטיק על המדרכה אתה תבלה כמה לילות טובים בכלא. אנחנו צריכים נוכחות משטרתית ברחוב, ולא שתי ניידות על עיר אחת גדולה שעוצרות לראות את המשחק בפיצוציה השכונתית. אפס סובלנות לפשיעה, ענישה מחמירה וסוף לעסקאות הטיעון. אין מספיק שוטרים? אין מספיק עורכי דין ושוטרים? אני מכיר מקום אחד שבו הכישרונות מבוזבזים ומבלים את זמנם בלעשות כלום – הצבא. מדוע לגייס אלפי חיילים שלא צריך בכלל בזמן שלמשטרה חסר כוח אדם? מדוע לא ליצור מסלול שירות מדינה בתחום עריכת הדין ולגייס לשלוש שנים לפרקליטות? בנוסף, יש לקבוע עונשי מינימום מחמירים ולהפסיק להסתכל על הכיפה הזאת למען השם!

תגידו שאני מגזים, לא אכפת לי, אבל אני, כשאני דורך מסטיק ברחוב ונאבק להפרידו מהנעל שלי, אני מאחל לאותו משליך שיבלה לילה במעצר עם איזה בחור גדול מאד שלא ראה את חברה שלו המון המון זמן.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, לחצו כאן

הפוסטים המלאים:

אליסף יעקב: שמישהו יתקשר 100!
עומר להט: הכל ברדק, אבל הפשע מאורגן
יובל אדם: מרביצים לשמאלנים
גיא רוה: לא סומך על מערכות המשפט, הרווחה והאכיפה
אילן שיינפלד: מזל שהגיעו הצרפתים
ברק שטרית: זו המדינה שעליה חלמנו. או שלא?
גבריאל ויינמן: משתמטי ציבור

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ישראל – מדינה שבה הכל בַּרְדָּק, אבל הפשע מאורגן

  1. פינגבאק: בדיקת אבהוּת: האם לסרס כימית פדופילים? | על כוס קפה | The Cappuccino

  2. yoram הגיב:

    אהבתי

    אהבתי

  3. נדב כהן הגיב:

    מסכים עם כל מילה ומילה שכתבת. שאפו על כך שיש עוד קולות נורמליים במדינה.
    מרשה לעצמי להוסיף קישור לקטע סאטירי קצרצר, שאומר בערך אותו הדבר:
    conadav.com/?p=777

    Liked by 1 person

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s