לילד שלך עשוי להיות סרטן

(שלא נדע)

בואו נודה בזה: נולדנו, גדלנו, התבגרנו, יצאנו, בילינו, הכל טוב ויפה עד שנולד לנו הילד הראשון. ואז נהיה לנו עוד יותר טוב אבל זאת הנקודה בחיינו שבה אנחנו גם נהיים חרדתיים להחריד. כל שיעול, כל הקאה, כאבי בטן, שלשולים, חום, פריחה, חולשה ומה לא, אנחנו מיד לוקחים את הילד ורצים לרופא ואם אנחנו פולניים אמיתיים, אנחנו תמיד נחשוב על הגרוע מכל. זה חלק מההישרדות שלנו. הרי העיקר הבריאות, לא?

מחלת ילדיםמגיעים לרופא, וכמובן מחכים בחוץ, אנחנו הרי לא רוצים שהילד המסכן יחטוף עוד משהו, ומחכים… ומחכים… ומחכים… ואז סוף סוף מגיע התור. הרופא בודק, שומע, ממשש ומחליט לשלוח את הילד לבדיקות דם, ואנחנו, גם ככה אכולי סרטים, ממתינים בתור לאחות, שוב ההמתנה האינסופית הזאת. הילד חסר סבלנות ובינתיים אנחנו חושבים אסטרטגית איך הולכים להפגיש בין המחט, סיוטו של כל ילד לבין הילד עצמו.

נכנסים לחדר האחות, הילד צורח, בוכה, מתפטל, מנסה לפלס את דרכו מהידיים שלנו החוצה מן החדר. ואז אנחנו תופסים אותו חזק, מן הצד זה עשוי להיראות כמו אקט אלים, המחט חודרת והילד צורח עד שנגמר לו הגרון, ואנחנו, כואבים את כאבו וחשים את חוסר האונים שלו. נגמר. הילד מקבל סוכריה וביחד הולכים הביתה להמשך יום המחלה.

ד"ר גוגל
כעבור כמה שעות או ימים, תוצאות בדיקות הדם חוזרות ואנחנו מנסים להבין מה לכל הרוחות הם אומרות כי אין לנו מושג ירוק מה אומרים המדדים ורואים על הסקאלה כל מיני מספרים ומילים בלטינית ורק שמים לב שחלק מהערכים נמצאים מחוץ לטווח, נמוכים או גבוהים, לעתים הם כל כך off the charts שזה נראה כמו טעות בהדפסה. למשל, ספירת המונוציטים נמוכה מדי, אבל שוב, מה זה אומר? אז מה עושים? נכנסים לאינטרנט ומחפשים בגוגל, שהוא המומחה והאוטוריטה מספר אחד לרפואה מערבית ומגלים שספירה נמוכה של מונוציטים עשויה להעיד על תהליך סרטני, ואז, בא לנו למות. זה הרי כתוב, שחור על גבי פיירפוקס, ומי שגם ככה היסטרי, זה לא תורם לו להרגשה הרעה בלאו הכי, וגם אי אפשר להאשים, מושג אין וכתוב: "סרטן", לכן פאניקה זו תגובה מתבקשת והגיונית. וזו רק דוגמה, כל מיני מדדים בכל מיני ערכים גבוהים או נמוכים מדי מהנורמה עשויים להעיד על כל מיני צרות צרורות, כמו אוטיזם, נכות, מומים ומה לא? שלא נדע.

בדיקת דם

ואז מתחילים הטלפונים: לאמא, לחמות, לסבתא, לשכנה ומכניסים את כולם להיסטריה ורק כשחוזרים לרופא והוא מצדו מסתכל ומכריז על איזו מחלה שגרתית ונורמלית, נותן מרשם ושולח להמשך מנוחה בבית, נרגעים. אז למה כל ההיסטריה?!

 

ביקור בריא
לאחרונה נכחתי בהרצאה מטעם 'מאוחדת' בה הציגו את שירות 'ביקור בריא', שירות רפואי לילדים בגילאים שנתיים ועד שש שנים שבאים, עם ההורים כמובן לביקור אצל הרופא כשהם בריאים, בלי כל הסטרס והרצון הממוקד להיפטר מהמחלה ובלי לחלוק את חדר ההמתנה עם ילדים חולים אחרים ומגאזינים מלפני 30 שנה. זו פגישה שלדעתי יכולה להנמיך את סף החרדה, בה הרופא בודק את הילד ומסביר להורים על ערכים רצויים בדם, תזונה, התמודדות עם מחלות וכו'. היתרון גם בפגישה "על יבש" (כלומר, כשמחלה היא לא רקע לפגישה) הוא שהרופא, בין היתר, מזהה את רמת הדאגה, שעשויה להיות דאגת יתר אצל חלק מההורים ומנחה אותם בראש ובראשונה כיצד למנוע מחלות, ולאחר מכן כיצד להתמודד איתן. הורה שיודע מראש איך העניינים עובדים, יש לו פחות לחץ ויותר שליטה.

מניסיון אישי
היינו בחופשה בחו"ל עם ילד בן שנה וחצי ולפני שהמראנו הרגשנו שהוא חמים. ביום שנחתנו חצינו את המדינה באוטו ותוך כדי הנסיעה היה לו מן קטע כזה שנראה כאילו הוא התעפץ וקם מופתע, וזה מה שחשבנו שזה. הגענו למלון אחרי 5 שעות נהיגה רצופות וכל מה שרצינו זה להתקלח ולרחוץ אותו. הכנסתי אותו לאמבטיה, הוא ישב והסטתי את המבט שניה, רק כדי להביא סבון. כשסובבתי חזרה את הראש, אותו ילד שלפני רגע ישב לו להנאתו באמבטיה איבד שליטה על כל גופו, החל לרעוד, להקציף, להכחיל והעיניים שלו היו מוסטות באופן חולמני כלפי מעלה והצידה. אם לכם עברה ברגע זה צמרמורת, רק תדמיינו מה אנחנו הרגשנו.

מדובר בפרכוסי חום, שהם דבר די נפוץ ונורמאלי (עד כמה שאפשר לקרוא למחזה האימים הזה – נורמאלי) וזה גם לא אמור להיות מסוכן, רק צריך לדאוג שחום הגוף לא יעלה ולנקוט בסדר פעולות בעת התקף. מאז הוא פרכס עוד 5 או 6 פעמים, זה לא נעים, אבל כשיש ניסיון, קור הרוח נשמר. לו רק הייתי יודע על התופעה לפני ועל דרכי ההתמודדות איתה, היו לי עוד 10 שנים ופחות שערות לבנות והתגובה שלי הייתה יותר פרופורציונאלית. אצל ילדים כאלו, בעלי נטיה לפרכוסי חום, ביקורי תקופתיים הם הכרח. הגיע הזמן שזה יקרה, ויפה שעה אחת ועוד קופות חולים קודם.

_______________________________________________________________________

טובים ממני כתבו על זה גם:

>>> שווה את הטרחה | 'תור הזהב' / טל חן
>>> טריקים | 'על מתי שהאמת כואבת. בעיקר לי.' / אור לבו
>>> בדיקה תקופתית | 'חדשות טובות ברפואת הילדים' / אבהות ישראלית
>>> רפואה מונעת | 'טיפול 10,000 כבר עשיתם? ולילד?' / יואב כהן-מלמד
>>>נותנים להורים קצת שקט | 'הילדים שלכם, הבריאות שלהם ומניעת המחלות של העתיד' – ברק שטרית

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה על כוס קפה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על לילד שלך עשוי להיות סרטן

  1. פינגבאק: טיפול 10,000 כבר עשיתם? ולילד? | תחתית החבית

  2. פינגבאק: טיפול 10,000 כבר עשיתם? | תחתית החבית

  3. פינגבאק: הילדים שלכם, הבריאות שלהם ומניעת המחלות של העתיד - ביקור בריא - אבא בא, רק רגע!

  4. yoram הגיב:

    אהבתי

    אהבתי

  5. Oshri Hilzenrath הגיב:

    שוב דייקת בתיאור התופעה

    אהבתי

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s