"יצאתי בזול" (על מימון יוצא דופן ברכישת דירה)

אני לא יודע אם לתאר את העובדה שיש לי דירה – 'יותר מזל משכל'. כי את הדירה קנינו שניה לפני שבועת הנדל"ן התנפחה לממדים של האגו של שרה נתניהו ובאותם ימים שהדולר הצטמק לממדים של מפלגת קדימה (כן, פעם היו מוכרים דירות בדולרים, וכן, פעם הייתה מפלגת קדימה).

יותר מזל
גלגולו של המזל מתחיל שמונה שנים לפני קנית הדירה, לפני שבכלל הכרתי את אשתי: ליל ה- 14 בנובמבר 1999, הלילה שאותו אני מכנה עד היום 'בראשית', בו 17 שנים מיום הולדתי הסתיימו להן והתחילו להם חיים חדשים. נפצעתי קשה מאד בתאונת דרכים, עברתי ניתוחים ואשפוז לא סימפטיים שבסופם, והודות להם אני לא עד כדי כך מכוער ואני הולך על שתי רגלים. אבל איך זה קשור לדירה בה אני חיי היום? ובכן, לאחר ההחלמה ובמשך מספר שנים תבעתי את הביטוח של הנהג שגרם לתאונת הדרכים וקצת אחרי שהשתחררתי מהצבא קיבלתי צ'ק (למרות שבכלל לא אמרתי "ג'ק") מכובד, שבאותם ימים משקלו במחיר דירה יד שניה בשכונה טובה מאד בחולון היה משמעותי, הצ'ק בעצם אפשר לנו להקים משפחה.

 

כי כמה שלא נעים להודות, הקמת משפחה היא פונקציה של כסף ואני מאמין מאוד שלולא תאונת הדרכים לא היינו יכולים בכלל לחשוב על קנית דירה והיינו מצליחים, אולי להגיע לזה בשלב מאוחר יותר בו בועת הנדל"ן כבר הייתה גדולה ואז חיינו היו נראים לחלוטין אחרת.

מִשֵֹכֶל
אז היה לי הרבה מזל, או גורל, אבל איפה השכל? ובכן השכל נכנס לתמונה בשלב שחברים שלי אמרו לי שאני צריך לקחת את הכסף ואותי לירח דבש מסביב לעולם או לפחות להתפנק במכונית יוקרתית, ואני, חייל משוחרר שרצה לבלוע את העולם שמעתי בעצת השכל שלי, שהיה אז כנראה בשיא תפוקתו והוא אמר לי: "חביבי, הכסף הולך למטרה אחת ומטרה אחת בלבד – דירה". כמה שאני מודה לשכל שלי ומתגעגע אליו מאד.

פה מסתיים חלקנו הראשון. קריאה חוזרת של השורות לעיל גורמת לי להרגיש קצת לא הוגן כלפי אותם זוגות צעירים שלא מסוגלים בכלל לחשוב על קניית דירה, דבר אשר לדעתי מהווה גורם משפיע בעיתוי הקמת המשפחה ושוב, לולא צירוף המקרים והנסיבות שסיפרתי עליהם כנראה שהיינו באותו מצב ולא הייתי נהפך אבא לשניים לפני גיל 30.
ופה גם מתחיל חלקנו השני, הקמנו משפחה, הבאנו ילדים ויש להם בית, מקום חם, חדר, צחוק ואושר, הורים לא מודאגים מביאים לעולם ילדים לא מודאגים, אבל אני עדיין לא שקט, אני עדיין מרגיש שאני לא במקום שאליו אני רוצה להגיע.

בעיר או בכפר?
כי אמנם לילדים שלי יש בית אבל הבית ממוקם בעיר, במרכז חולון (עיר הילדים עאלק), עיר מאד אפורה, מאד תעשייתית, רועשת, סואנת, מזוהמת, פקוקה וצפופה ואנחנו חיים בדירה, אין גינה, אין חצר, אנחנו מוקפים בבניינים אפורים אחרים וסופגים קריוקי משני כיווני אוויר וכבחור עירוני (פתח תקוואי גאה לשעבר) אני חייב להודות שדי נמאס לי, כי לי, ובעיקר לילדיי מגיע יותר – מגיע לנו בית פרטי, בכפר או במושב, רחוק מהרעש, עם אוויר יותר נקי, עם יותר ירוק מאשר אפור, מרחבים ופרטיות.

אני צופה מרותק של הערוץ 'בית +'. ערוץ העוסק בעיצוב הבית וגם בנדל"ן ובערוץ יש תכנית שנקראת 'בעיר או בכפר' בה מופיע מדי שבוע זוג נשוי, לרוב הורים לילדים, שמתלבטים מאד אם לקנות בית בעיר או בית בכפר, כי לעיר יתרונות משלה וחסרונות משלה וכך גם לכפר.
והם קנדיים, כן? אלו הצרות שלהם, מבינים?!

הצרות שלנו הן אחרות, פה כדי לקנות בית פרטי במושב במחיר בר השגה צריך להתרחק מאד מהמרכז, ממקומות התעסוקה, התרבות, הבידור והקניות. מדובר על מגורים במרחק ניכר מסבתא וסבא משני הצדדים ואנחנו מקפידים שהילדים יראו את הסבתות והסבים מדי שבוע. מדובר גם בזמני נסיעה על חשבון זמני משפחה, הרי אם אמשיך לעבוד במרכז, דבר הכרחי במציאות של ימינו, זמן נסיעה של 10 דקות היום עשוי להתארך משמעותית בעתיד, על חשבון זמן המשפחה. קניות שאנחנו עורכים היום ליד הבית עשויות להיעשות רחוק מאד מהבית ושוב, על חשבון הזמן עם הילדים. אולי תהיה לנו גינה, אבל אני לא אזכה לראות את הילדים רצים בה כי אבלה במקום בכבישים.

ואגב כבישים, אחד החששות הכי גדולים שלי בנושא הוא הנהיגה של הילדים כשיגדלו, או של חברים שלהם כשיהיה להם רישיון. יצא לי לנסוע, בעיקר בדרך לצימר במושבים, מדובר בדרכים עקלקלות וחשוכות ומקום הבילוי הקרוב הוא, ובכן, רחוק ומצריך נהיגה ואני כבר מעכשיו לא סומך על כך שהם לא ישתו קצת, ממש קצת ויעלו על הרכב. בעיר זה יותר נוח. אני עצמי יוצא לשתות ואני מגיע לפאב השכונתי ברגל, כמה נוח.

פעם כשסיפרתי למישהו על החלום לגור במושב ולגדל בו את ילדיי הוא נתן לי חומר למחשבה, הוא אמר שהבית והמיקום בו הוא נמצא מעצבים את האדם, לדעתו, ילד שגדל בעיר יגדל להיות יותר קוסמופוליטי, עם סיכויי הצלחה טובים יותר בלימודים ובמציאת עבודה ויותר בינלאומי לעומת ילד שגדל בכפר. אני לא יודע אם הוא צדק והאם הדעות שלו אוחזות במציאות, אבל ללא ספק, נותרתי עם לבטים.

אנחנו בינתיים נשארים פה. אני לא יודע לאן נזרום בעתיד, אולי אראלה תתקשר ותתחיל להצדיק את ה- 60 ₪ האלו בחודש והמזל שוב יבוא ואז נוכל להרשות לעצמנו קצת שקט ושלווה ועדיין להישאר בסביבה.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, הקליקו כאן

הפוסטים המלאים:

הזווית הסוציאלית: אליסף יעקב: קח לך אישה ובנה לה בית
הזווית הקפיטליסטית: גבריאל ויינמן: בית זו לא בסך הכל קופסא שגרים בה
הזווית הטרנספורמטיבית: טל חן: כלכלת בית
זווית בדילמה: עומר להט: יצאתי בזול
זווית בדילמה2: יובל אדם: היה קשה משחשבתי
הזווית האידאית: ברק שטרית: יציאת מצריים, היהודי הנודד והמשכנתא שלי
הזווית הפסימית (או סארקסטית? או מציאותית? טוב, תחליטו לבד): אסף רותם: חרדות שלפני הקריסה
הזווית הדיבורסיבית: גיא רוה: לשלם שכר דירה כפול כאב גרוש
הזווית האובסולוטית: אילן שיינפלד: בית על תנאי

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על "יצאתי בזול" (על מימון יוצא דופן ברכישת דירה)

  1. greentul הגיב:

    אגב, מתי מסתיימים הניתוחים הפלסטיים?

    אהבתי

  2. greentul הגיב:

    אני זוכר שלפני איזה עשר שנים, מישהי שלמדה איתי סיפרה לי שהיא קונה דירה. התעניינתי בחוצפה מאיפה הכסף והיא אמרה שזה ממשכנתא. שאלתי איך תחזיר את המשכנתא והיא אמרה שבאמצעות השכרת הדירה. זה היה נראה לי מאוד מטופש אז. מסתבר שאני הייתי מאוד מטופש אז. תמיד היה נראה לי שצריך משפחה בשביל בית ולא הפוך.

    אהבתי

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s