ללכת לעבודה עם הצמיד על היד (או: דחיית הצעת התיקון – חופשת אבהות לחוק עבודת נשים)

!Extra! Extra! Read all about it

ולהלן ידיעה:

בתאריך 24 בפברואר 2014 (למניינם) נדחתה (או: טואטאה מתחת לשטיח) ההצבעה על תיקון – חופשת אבהות בחוק עבודת נשים בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. התיקון שהוצע ע"י חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) אומר דבר מאוד פשוט וביננו גם לא מרחיק לכת: אבא יוכל להיות לצד היולדת והיילוד החדש בשמונת הימים הראשונים אחרי הלידה (מה רע?). שלושת הימים הראשונים יהיו על חשבון ימי החופשה להם זכאי העובד, חמשת הימים הנוספים יהיו ימי מחלה בתשלום.

(צילום מתוך: אתר כנסת ישראל)

(צילום מתוך: אתר כנסת ישראל)

אז למה הוועדה החליטה שלא להחליט? כי יו"ר הוועדה חבר הכנסת חיים כץ (הליכוד ביתנו) שלח את יוזמת התיקון לדבר עם ארגוני ואיגודי המעסיקים (להלן: הבוס) ולחזור עם תשובה. הרי הם אמורים לשלם על ימי החופשה והמחלה, וכולנו יכולים לנחש איך זה ייגמר. בעולם שבו מעסיקים מצפים מהעובד להגיע למחרת הלידה לעבודה, לשבת מול המחשב ולסגור עסקאות, לבדוק תוכנה או whatever, זה דיי ברור שידם הרחבה לא תיפתח לקראת העובד.

נכון, האבא לא עובר את הכאב הפיזי של הלידה ושל הצירים, הגוף שלו לא זקוק להתאוששות. האבא גם לא מניק, לא מתווכח על זה, אבל כאבא לשני ילדים אני יכול להעיד שהטלטלה הנפשית שעובר האבא, היא כמו קפיצת באנג'י לכל הפחות. אני לא מתכוון לזה מבחינה רעה, להיפך, כל הולדת ילד היא כניסה מיידית להרפתקה מעוררת חושים, למידה מחודשת, ועצמת החוויה לא ניתנת לתיאור במילים, רק מי שעבר את זה יודע למה אני מתכוון. זה הרגע שבו גם אנחנו, האבות נהיים בעצם אבות, או אבות לשניים, או יותר. אלו הם ימי המעבר מזוג צעיר לזוג צעיר עם ילד, ילדים, משפחה.

הרצון להיות לעזר כנגד בת זוגתו שזה עתה ילדה, הרצון לחוות את השניות, הדקות, השעות והימים הראשונים של הרך הנולד אינם ברי תחליף. לדאוג, לרוץ, לקנות, לסדר, לארגן, ברית למי שנולד לו בן זכר, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בילד שני, שלישי או רביעי, אי אפשר באמת לצפות מהגבר להתנהג כאילו "עסקים כרגיל" וללכת לעבודה כשהצמיד עדיין על היד? ומי שהולך לעבודה, באמת עובד? הראש שלו כל כולו בשיחה עם הלקוח או בעבודה על הפרזנטציה או הדוחות?

שמונה ימים זה כלום, זה בוטנים, זה בדיוק מה שהספיק לפך השמן לתת קצת תאורת אווירה בבית המקדש, אני לא מבקש לצאת לחופשת לידה מלאה במקביל לאם, המשק לא יוכל לעמוד בזה, ואני אישית לא מזהה צורך אמיתי בזה, אבל כולה שמונה ימים, תנו לבן אדם להתארגן על עצמו ועל משפחתו. גם אני זכיתי לגינונים פולניים כשהכרזתי שאני אחזור לעבודה אחרי הברית מילה שאגב, כל הימים האלו נוכו מימי החופשה להם אני זכאי, ימים שלי, לא? מותר לי! אני רק יכול להגיד שחופשה זה לא היה, אלו ימים אופרטיביים לכל דבר ועניין הכוללים עבודת כפיים ומחסור אדיר בשעות שינה.

למה אנחנו נחשבים פחות? למה אנחנו סוג ב'? למה אנחנו האבות נתונים לחסדי המעסיקים שלנו? זה לא שזה קורה כל יום או כל שנה, באמת פעם ב… וגג 3 פעמים בממוצע, מה הביג דיל? אנחנו פה בפרלמנט שלושה-עשר אבות שנותנים את דעתם על העניין, אבל אני בטוח שאם תשאלו אם בנות הזוג שלנו, דעתן לא תהיה שונה משלנו. זה שאחרי תקופה אין להן כוח אלינו ומתפללות שנלך למילואים לכמה ימים, זה משהו אחר.
הלוואי ואני טועה והתיקון לחוק יעבור, אני מתכנן להביא עוד ילד אחד או שניים, בעזרת השם.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, הקליקו כאן

כל הפוסטים של השבוע:

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s