,,צ'יפס… וקטשופ… ושניצל!"

אני לא מבין גדול במסעדות. אשתי ואני טיפוסים של בית (ואני יותר טיפוס של פאבים) והדייט המושלם שלנו הוא הזמנה של סושי או פיצה, שאגב, הזמנה של פיצה אצלי היא ברמה אקדמית ומי שרוצה טיפים שייכנס אלי לשעת קבלה. בעבודה אצלי אני מוקף צעירים תל אביביים שאומרים כל מיני שמות מוזרים של מסעדות ומנות ואני לא ממש מצליח להבין למה הם מבלים כל הזמן בפורט סעיד בזמן שהמטה ללוחמה בטרור ממליץ בפירוש לא להגיע לשם.

אני גם לא מבין גדול באוכל, כאחד שגדל בבית אשכנזי, להורים אשכנזים ולסבים וסבתות אשכנזים (נו טוב! אני אשכנזי) אני יכול להגיד שמאז שנחשפתי לאוכל אחר הכל טעים לי, באמת, למרות שאני חושב שגפילטע פיש זה מעדן ומי שמלגלג על זה פשוט פחדן! אז אצלי הביקורת על אוכל נעה על הסקאלה שבין 'טעים לי' ל- 'טעים לי מאוד', אבל אני כן יכול לכתוב ולדבר המון על חווית המשתמש במסעדות.

אני מודה קבל עם ופייסבוק שלא תמיד מתחשק להכין משהו לילדים כשאין אוכל בבית, בעיקר אם זה סוף שבוע ואני גם מודה שלא תמיד בא לנקות אחרי הילדים, בעיקר אם זה סוף שבוע, וילדים רבותיי, הם אומנים בלטנף את הסביבה, ואני פריק של ניקיון, אז הפתרון האולטימטיבי הוא מסעדה. ושוב, גם ילדים, גם אני שלא מבין גדול באוכל אז לאן הולכים? למסעדת המבורגרים, הכי טוב.

אז ברגיל, אנחנו מתארגנים ומארגנים את הילדים, משהו כמו שעה וחצי מהרגע שמחליטים שהולכים, וכמובן, זה לא נגמר עד שהקטנצ'יק מחליט לפזר את המשחק-עם-המיליון-חלקים שלו בדיוק ברגע שאנחנו כבר בפתח הדלת. נכנסים למכונית ומצפינים לעבר מדינת תל אביב-יפו (ואני גר בחולון), עוברים את המחסומים ומתחילים במסע שהיה גורם גם לג'ון קרי להרים ידיים – חיפוש חנייה, שזה הדבר השני הכי כיף אחרי טיפול שורש. מצאנו חנייה כמעט ליד הבית (חולון, כן?) וצעדים אל עבר המסעדה, אני מדבר על מסעדת ההמבורגרים בורגוס בורגר בר (BBB), סניף יגאל אלון.

בורגוס בורגר בר BBB סניף יגאל אלון, ת"א.

בורגוס בורגר בר BBB סניף יגאל אלון, ת"א.

בדרך כלל שאני הולך למסעדה עם הילדים אני מכין את עצמי נפשית לכך שלא רק שצוות המסעדה יתעלם מהילדים לחלוטין במקרה הטוב או ישדר להם שהם מטרד, כינים,  במקרה הרע, והעגלה תהווה מכשול בדרכם של המלצרים ומוקד מרכזי לציקצוקים ודפיקות מבטים. אבל כשנכנסנו לבורגוס גיליתי שכל ההכנה הנפשית הזאת הייתה לשווא כי ההרגשה שצוות המסעדה נתן לילדים ולי כהורה היא בלתי נשכחת.

זה התחיל במארחת שמבלי לחשוב פעמים פנתה לילד הגדול שלי (4), שאלה איך קוראים לו, התעניינה בו ונתנה לו יד כל הדרך אל השולחן. מלצרית אחרת, נחמדה מאוד, פנתה קודם לילדים, דיברה איתם ונתנה להם דפים וצבעים ותוך כדי שהם מציירים ואשתי ואני בוחרים מנות חולפים על פני השולחן מנהלי המשמרת ופשוט מתייחסים לילדים, צובטים אותם בלחי, מלטפים אותם ומכריזים בגאווה שהם חברים שלהם, והילדים? מבסוטים עד הגג! אתם יודעים איך זה, אין על יחס חם לילדים. מגיעה עוד מלצרית לקחת מאיתנו הזמנה, לקחה מאשתי, לקחה ממני ולא פסחה על הגדול שלי ושמעה בסבלנות מדהימה בדיוק מה הוא רוצה לאכול: ,,צ'יפס… וקטשופ… ושניצל!" תוך כדי הארוחה המלצרים ומנהלי המשמרת מתעניינים אם הכל בסדר, אם הכל טעים והם פונים גם, ובעיקר אל הילדים. כברמן לשעבר אני יודע כמה סרוויס (משמרת) הצהריים עמוסה ותזזיתית אבל בסניף הזה, לא משנה כמה עמוס היה, ההתנהלות הייתה על מי מנוחות והיחס לילדים הוא מלא.

בורגוס בורגר בר     בורגוס בורגר בר

מזמינים קינוח, סליחה, הילדים מזמינים קינוח, ובינתיים ליאור, הגדול שומע את הבלנדר עובד וכילד שמאוד מתעניין במכונות ומכשירים, הוא פנה בביטחון מלא למנהל המשמרת ושאל אותו מה זה הרעש הזה, ומנהל המשמרת פשוט לקח אותו ביד אל מאחורי הבר להראות לו את המכשיר ואפילו נותן לו ללחוץ על הכפתור. כמובן שלא יצאנו משם בלי בלונים לילדים שאחר כך עפו ברוח אל הכביש. אה, וגם לקחנו כמה מגבונים לחים, מודה. תמיד טוב שיש כמה בתיק של הילד.

בורגוס בורגר בראמנם בחלק מהשולחנות יש מסך מגע המעסיק את הילדים, אבל בעולם של אייפדים זה לא דבר מסעיר במיוחד והמסעדה הזאת לא מאופיינת באילו הם פיצ'רים מיוחדים לילדים; כיסא אוכל, צבעים ובלונים הם לא איזה משהו מיוחד מדי ומפתיע מדי אבל היחס – תפיסת הילדים כלקוחות עיקריים לא פחות מהמבוגרים הוא שעושה את כל ההבדל. לא ברור אם מנהל הסניף שלח את הצוות שלו ללמוד חינוך לגיל הרך, והאם אוריינטציה לילדים היא קריטריון מרכזי בשיקולי קבלת עובד למסעדה אבל דבר אחד בטוח, הילדים שלי קטנים, הם לא יזכרו את מה שכתבתי פה, ככה זה בגילאים האלה, אבל אנחנו ההורים כל כך התרגשנו שלא נשכח את זה לעולם.

_______________________________________________________________________

חברי פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של  Xnet ממליצים על מסעדות שאוהבות ילדים:

>>> ינון רטיג מספר על החוויה של ללכת עם הילדים למסעדה – לא כולל שירות
>>> ברק שטרית – מסעדת מו ומו – עסקית צהריים, שני הורים רעבים ועגלת תינוק
>>> גבריאל ויינמן – אבא מבקר: מסעדת מו ומו, רחובות
>>> דוד שמעון – יוסף החומוסייה, פרדס חנה – עם ילדים
>>> טל חן – עונג ששי, קפה גרג, מודיעין
>>> אשר יזדי – משפחת יזדי יוצאת לאכול במסעדת קינג ג'ורג', רח' המלך ג'ורג', תל אביב.
>>> אליסף יעקב – הטוב, הרע והמכוער, ביקורת על וופל פקטורי, ירושלים.

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, הקליקו כאן
להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ,,צ'יפס… וקטשופ… ושניצל!"

  1. פינגבאק: החלה עונת הציד | על כוס קפה | The Cappuccino

  2. פינגבאק: לא כולל שירות | אבא'שך ערוםכו….?

  3. פינגבאק: ביקורת - מסעדת מו ומו - עסקית צהריים, שני הורים רעבים ועגלת תינוק - אבא בא, רק רגע!

  4. פינגבאק: אבא מבקר: מסעדת מו ומו, רחובות | אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר

  5. פינגבאק: יוסף החומוסייה, פרדס חנה – עם ילדים | אבא סבבה

  6. דודי הגיב:

    ואללה. זכור לי שקראתי בפייסבוק ביקורת מאד חיובית על היחס הלבבי שנתנו במסעדה הזו לילד עם ליקוי שכלי.

    בהחלט אשקול ללכת לשם בפעם הבאה שנרצה לאכול עם הילד במסעדה. זה לא קורה כ"כ הרבה.

    אהבתי

  7. david206 הגיב:

    וואו! מרגש. אחלה יחסי ציבור שמגיעים להם בהחלט.

    אהבתי

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s