ערוץ החיים הטובים

אני הולך להכעיס הרבה אנשים, חלקכם הולך להזדהות אתי, חלקכם הולך לשנוא אותי. חלק מכם אולי יפסיקו את החברות אתי בעולם הווירטואלי וחלק אולי יגיב. גם תגובה רעה היא תגובה. מבחינתי כל תגובה תתקבל בברכה כי לאחרונה יש לי תחושה שהרייטינג ירד, אז לדבר על טאבו וירטואלי או להצביע על תופעה שהיא נחלת הכלל ולהציב מראה היא מבחינתי סיכון ששווה לקחת. אין לי תובנות מדויקות ואני מתחיל לכתוב שורות אלו מבלי לדעת כיצד הן יסתיימו, אולי הן יעוררו דיון ואולי הן יגידו את המובן מאליו, לא יודע… מעניין. מוכנים? היכון.. הכן.. צא!

הרקע למילים אלו הוא המוות של האצן באירוע המרתון ביום ששי (15/03/2013), הדעות שלי לגבי המוות הן דעות לא פופולריות אך הן שייכות לדיון אחר.
האם המרתון הזה היה אירוע ספורטיבי או אירוע פייסבוקי?
למה אני מתכוון –  האם אנשים שלא רצים בדרך כלל בחרו לרוץ דווקא ביום הזה כדי להעלות תמונות לפייסבוק או שמא הייתה מטרה אחרת, נעלית יותר כמו ספורט, בריאות או קידום מכירות ג`ל לגילוח? מה היה קורה ללא היכולת לשתף את הכלל בתמונות וסטטוסים מהמרתון, האם היו יותר אנשים או פחות אנשים? האם היעדר פלטפורמה כמו פייסבוק הייתה גורמת לחלק מהאנשים להדיר ירכיהם ושוקיהם ביום שרבי שכזה? אל תחפשו תשובה בטקסט הזה כי  אין לי, אני כותב רק על תחושה אישית שלי.

התחושה שלי היא שהפייסבוק מהווה פלטפורמה ל- showoff, למעין אורגיה של סטטוסים שנועדו להראות איש איש לרעהו כיצד הוא חי טוב יותר, נהנה יותר ומוציא יותר כסף. ואין דרך טובה יותר להראות שאתה חיי טוב מאשר סטטוסים על חו"ל, כי ככל שאתה נוסע יותר לחו"ל, אתה איש המחלקה הראשונה. תגידו שאני קנאי ותגידו שאני פותח עיניים וצר אופקים ולא מפרגן ואני אענה לכם מראש: אני לא מתכחש למה שתגידו, אני חושב שכל האלבומים, הסטטוסים והצ`ק-אינים נועדו לגרום לקנאה ולניקור עיניים והם גם מצליחים. אנחנו אוהבים להראות לאחרים כמה שטוב לנו, אנחנו אוהבים להפגין את הרווחים הקטנים והגדולים שלנו ואת הניצחונות שלנו על פני ועל חשבון אחרים. הרי אף אחד לא עושה צ`ק אין בלשכת האבטלה או בתור לרופא, אף אחד לא כותב סטטוס על זה שהוא יושב במדרחוב ההגנה בפ"ת וסביר שמעטים האנשים שיעלו תמונות חווייתיות מהביקור השבועי אצל סבא.

כדי לא לבגוד בעקרונות של עצמי אני לא אספר איפה זה היה, מה זה היה בדיוק ומתי זה היה, אני רק אספר שיצא לי להיות פעם אחרת באירוע רב משתתפים, הייתה שם במה, נגנים ומבצעים ועמדתי מאחורי אדם, ואני לא מגזים, שלאורך כל האירוע צילם והעלאה לפייסבוק. ואני שאלתי את עצמי למה? למה שילמת ממיטב כספך אם אתה לא נהנה מהאירוע? האם הגעת רק על מנת להעלות לפייסבוק?
וכך אני שואל את עצמי ואתכם: האם אנשים יוצאים למסיבות רק כדי להצטלם בפוזות לא טבעיות? האם אנשים טסים לחו"ל רק כדי להעלות סטטוס על צ`ק אין בדיוטי פרי?

פעם אחת, אחרי תקופה ארוכה שאיש לא הגיב לי על סטטוסים, ערכתי ניסוי: כתבתי סטטוס מאוד פשוט, מאוד סתמי, סטטוס שהיה מילה אחת ושלוש נקודות – ,,אורז…" התגובות לא אחרו לבוא וקיבלתי כמות תגובות כפי שמעולם לא קיבלתי. אני התכוונתי אגב לאוכל.
למה עשיתי את זה? כי כל הוול שלי מפוצץ בחו"ל, כאילו אף אחד לא נותר בארץ ורק לזה אנשים מגיבים, אז אני אמנם לא הייתי בחו"ל וכתבתי סטטוס על תוספת לשניצל אבל הודות להיעדר ניקוד והדגשת הברות הניסוי הצליח. והמסקנות? הן פרושות על גבי הפוסט הזה.

בשלב זה אני מבקש להתוודות – יצא לי לעשות צ`ק אין בפאבים. למה? לא יודע. מצטער על זה? כן, טיפה. אני נמנע מלעשות את זה כעת. איך אני חי טוב או לא חי טוב זה לא נחלת הכלל.
אני גם מעלה תמונות של הילדים שלי, לא בטוח שזה בסדר. יכול להיות שבבלוג אחר, אדם ללא ילדים יכתוב משהו על אנשים כמוני, ואני, שלא מתיימר להיות חכם יותר או צודק יותר מזמין אתכם להתנגד לי ולבקר אותי על התמונות של הילדים שלי. יכול להיות שאתם גם צודקים. למה אני עושה את זה? אני עוד חושב על תשובה. אני לרגע אחד לא מנסה להגיד שאני טוב יותר. איפה שאני חוטא, אחרים לא ולהיפך.

ואולי זה בכלל לא חטא. אולי מארק צוקרברג יבוא אלי וייתן לי כאפה מצלצלת ויצעק עלי שבדיוק בשביל זה קיים הפייסבוק. דבר אחד שאני מוצא בו גנאי, אחרים לא ימצאו ולהיפך. הפייסבוק שלי אגב חף מסטטוסים ותמונות על חו"ל, היו, אבל הוא עבר לאחרונה ניקוי. זה הזמן לגלות שאני בתהליך של טהרה עצמית ולהגיע לאמת של עצמי והפוסט הזה הוא חלק מהתהליך.

אולי באמת בשביל זה קיים הפייסבוק? ההזדמנות להגיד למאות אנשים בו-זמנית שאנחנו מוצלחים? אולי אני טועה בגדול ואנשים שפעם יכלו להראות אלבומים רק לאורחים שהגיעו במיוחד לביתם, יכולים כעת לשתף את כל העולם ואחותו הנותנת? ואולי זו בכלל לא שחצנות? אולי זה צורך אנושי לשתף ואין בכך כל רע ופסול. הכל יכול להיות. כמו שכתבתי, אני לא יודע לאן זה הולך, אני לא חושב שאני יותר טוב ואני מצטער אם מישהו מוצא את עצמו נפגע.

אני אוהב אנשים, אני אוהב את החברים שלי, האמיתיים והווירטואלים ואני באמת לא מנסה במילים אלו להרגיז מישהו, אלא אני באמת מנסה להבין, הרי אם שיתוף הוא חיינו, מדוע אני לא קורא סטטוסים שמלמדים על רמת חיים נמוכה יותר מאשר רמת חיים של אוליגרך? מדוע הוול שלי נראה יותר כמו `ערוץ החיים הטובים` ופחות כמו `הערוץ הקהילתי`?
שלא תבינו לא נכון, אני שמח בחלקי, אני מאושר ממה שיש לי ולא מקנא באנשים שתופסים את הכסף אחרת מאיך שאני תופס אותו. אני מדבר על התופעה, פחות על התוכן.
`למי יש יותר גדול` הוא לא דיון על איבר, מכונית, בית או ארנק. הוא דיון על צורך אנושי לשתף אנשים בדברים מדידים וחומריים על הצד החיובי שלהם.
אגב, הדיון יכול ללכת לפלטפורמות אחרות – גם הכביש הוא wallשלם של פייסבוק, שבו נמצא הנמסיס שלי  – הג`יפ העירוני, רכב השטח המצוחצח ללא רבב של בוץ וחצץ  שהאוחז בהגה שלו הוא לרוב אדם מניאק בצורה קיצונית.

תשובות אין לי ופתרונות אני לא מתיימר למצוא. שרפתי מספיק שנים במדעי החברה במכללה ואני לא מתכוון לשרוף עוד.

אתם יכולים לכעוס, להזדהות, לשנוא. אתם יכולים להפסיק את החברות אתי אבל אתם הכי מוזמנים להגיב. גם תגובה רעה היא תגובה.