ביקור בסופר פארם

המשימה: לקנות תרופה בבית מרקחת של הסופר-פארם.
הזמן: תמיד.

מגיע לסופר-פארם, מעיף מבט אל עבר צג המחשב המציין את המספר שמקבל עכשיו תרופה: "10,578". המחשב מצידו מדפיס לי את המספר "69". אחלה מספר, אחלה תנוחה. מחייך. סבבה, שבוע-שבועיים ואני בבית. מה יכול להיות?
הולך לכיוון בית המרקחת. בדרך אני מרים את הראש ומסתכל על החצי עיגול המוזר הזה עם המראה ותוהה: ,,זה באמת עושה משהו? הם בכלל מסתכלים? למה זה קיים …רק בסופר-פארם? וחוץ מזה? מה אני כבר ארים להם – ספריי נגד יבלות?".
עובר ליד מחלקת מזון תינוקות, מסתכל על חיתולי פמפרס, המחיר – רק 10,578 ש"ח לחבילה. היי! זה לא המספר שהיה הרגע על המחשב? לא משנה. ממשיך ללכת. מחלקת הגיינת הפה, חצי מיליון סוגים של מברשות שיניים עוד רבע מיליון משחות, צמוד לזה, דוכן של שוקולדים.
בשמים. בקובוקון 1 מ"ל של בניחוח דודות רק 500 ש"ח. זיל הזול!

סופר פארם

עובר ליד "עשה זאת בעצמך" של בדיקת ראייה עצמית, כאילו, WTF?! אתם אמיתיים? אני אשים את המצח שלי על מושבת החיידקים הזאת ואסתמך על הבדיקה הדמיקולו הזאת כדי לקנות משקפיים?!
בהמשך: תרופות ללא מרשם, תרופה נגד זיבה, תרופה נגד עגבת. קונדומים, בדיקות הריון.

או! הגעתי לבית המרקחת. שרשרת אנושית של לפחות 100,000 בני אדם, קיץ, חורף, סתיו, אביב. כולם נואשים לתרופה, גלולת קסמים או סתם לספר לרוקח על צרותיהם ולקנות שפתון נגד יובש לשפתיים, יש שם בכמויות. אלוהים, במיליונים. זקנים עם בלוק דפים A4מלא בתרופות.
לפתע, אישה חוצה על פני התור כאילו הייתה קטנוע 50 סמ"ק, ללא מרשם, ללא מספר, זה מתחיל בשאלה קטנה, תמימה ולא טרחנית ומסתיים בשקית מלאה 10,000 תרופות, מכשיר אדים ומשקל אדם.
פתאום, בחור מאחורי מאציל סמכויות ומעניק לי את תפקיד חיי: ,,אני אחרייך" ונעלם לו בתוך הרעש הלבן של החנות. אני נלחץ, פתאום מגיע עוד מישהו, רוצה לעמוד במקומו, אבל אני לא יכול לתת לו – הוא הרי שם מבטחו בידיי שאשמור לו על תורו ולפתע שוב! האישה לפני ממנה אותי לשומר הסף של תורה: ,,אני לפניך!" ונעלמת. אני מוצא את עצמי בלחץ, מוקף ואחראי כעת על תורם של שני אנשים, חושש מלאכזב אותם. עוברים כמה ימים ותורי מתקרב. עקפו אותי בערך 900 אנשים וזקן אחד קנה כל כך הרבה תרופות והוא ממתין עכשיו לחברת ההובלה שיבואו לקחת את זה.
מאחורי הדלפק – 6 ערבים עם עיניים כחולות ורוסיה אחת. לפתע, 5 מהם נעלמים כלא היו. וכעת רק 2 אחמד וויקטוריה אחראים על מתן שירות לחצי מאוכלוסיית כדור הארץ.
פתאום כולם חוזרים ומתפרסים 3 לעמדה אחת 2 מאחורה ורק ויקטוריה ממליצה לסבא מנשה על הויאגרה החדשה.
תורי סוף סוף הגיע! אחמד אחר מקבל אותי, אני שוקע בעיניו הכחולות. כוס אמא שלהם! אני אשכנזי ויש לי עיניים חומות, מאיפה להם יש כאלו עיניים, אוקיאנוס. ולמה כל הרוקחים ערבים? מה קורה פה? אני מבקש מאחמד את התרופה והוא הולך אחורה ופותח מגירה באורך של קילומטר לפחות, לא ברור מאיפה היא יצאה והוא שולף מבלי לבדוק את התרופה הנכונה.
אבל, פתאום צצה לה ויקטוריה עם התרופה שלי. איך?! מה?! הרגע היה אצלי אחמד עם העיניים המהממות שלו, מאיפה את באת? אחמד הלך למישהו אחר.
היא מדביקה לי משהו על הקופסה ומקשקשת משהו בעט, לא רואים מה מודפס מהשרבוטים שלה – אז למה הדפסת?! לא חבל על הנייר?
מאחורי, כל עם ישראל רואה מה אני קונה, איפה אני צריך למרוח את זה ואיזה תופעות לוואי זה יעשה לחיי המין שלי. תודה שלום.

מפלס את דרכי החוצה מהסופר-פארם ונזכר: ,,שיט! שכחתי לקנות בן-גיי!"

 סופר פארם

_______________________________________________________________________

אולי תאהבו גם: אוהד קויתי – במוסך או: ביקור אצל רופא שיניים

פוסט זה פורסם בקטגוריה על כוס בירה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

מה אתם אומרים?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s