פוסט אורח: 23 דברים שאסור להגיד בראיון עבודה (נכתב ע"י טל חן)

ראיון עבודה הוא בדרך כלל חוויה לא נעימה, מדובר בפרק זמן קצר (במקרה הטוב – שעה) עם השלכות עצומות על עתידנו. בזמן הקצר הזה אנחנו צריכים להצליח "לקלוט" את האדם שמולנו, את מה שהוא מחפש ואילו תשובות הוא היה רוצה לשמוע מאיתנו. כמה להגיד בציפיות השכר? מה התכונה השלילית הבולטת אצלנו שתצליח להישמע לא כל כך נורא ואפילו חיובית? איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים? בהחלט שאלות לא פשוטות. אבל בשביל זה אנחנו כאן: החלטנו לעזור לכם – בשיטת האלימנציה – הנה הרשימה המלאה של דברים שאסור בשום פנים ואופן להגיד בראיון עבודה. אנחנו מבטיחים שעם כל דבר אחר (כמעט), אתם תצאו בסדר גמור:

1. איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים? שאהיד.

2. החולשה הכי גדולה שלי? ג'ינג'יות.

3. מי כאן יכול להזכיר לי לקחת את התרופות נגד דיכאון?

4. הבאתי המלצות מהמעסיקה הקודמת שלי, שרה נתניהו.

5. מה המדיניות שלכם בנוגע לאבטלה סמויה?

6. מה המדיניות שלכם בנוגע להטרדות מיניות?

7. כמה מהר אוכל לעבור מהתפקיד שלי לתפקיד שלך?

8. אילו סוגים של אלכוהול אתם מחלקים בבוקר?

9. כמה שעות מנוחה אני מקבל אחרי ארוחת צהריים?

10. אני אבא מעורב בגידול הילדים.

11. איך מסירים את החסימה של הפורנו מהמחשב?

12.  כל כמה זמן אתם עורכים כאן בדיקת שתן לעובדים?

13.  אני נוהג להכין רשימות לבלוג של עומר להט בזמן העבודה.

14. אני נוהג לענות לכל שאלה ב- "כן".

15.  יש לכם צינוק? לא? אז מה אתם עושים עם הלקוחות שמעצבנים אתכם?

16. כל כמה זמן אתם עורכים בדיקות פוליגרף לעובדים?

17. יש במשרד שלי מקום לקצין המבחן שבא איתי לכל מקום?

18. יש במשרד שלי מקום לחבר הדימיוני שלי?

19. אני מוכרח רישיון בשביל להביא את האקדח לעבודה?

20. אני מצביע מרצ.

21.  איפה אני יכול להניח את המסור החשמלי?

22. זה בסדר אם אני אצרף את כל העובדים כאן לכת שאני חבר בה?

23. מה המדיניות שלכם בנוגע לגניבות מהמשרד?

זהו. נראה לנו שכיסינו הכל. אם לא אמרתם שום דבר מהדברים האלה ועדיין לא התקבלתם, כדאי לבדוק אם יש לכם פטרוזיליה בין השיניים.

בהצלחה!

---

טל חן, בן 38, נשוי ואבא לשני ילדים, עוסק בפירסום.
אחד האנשים המצחיקים והשנונים שאני מכיר, חבר קרוב ומקור השראה.

טל חן הוא בלוגר פעיל וכותב את הבלוגים:

• מייבש ביצות
• פוינטד
• הדברים שאני רואה
• בציר 1978

לי זה לא יקרה

כמה פעמים אמרתם לעצמכם – "לי זה לא יקרה"? כמה פעמים ראיתם שלאחרים קורה משהו רע והמחשבה המפחידה שזה עלול לקרות גם לכם לא חלפה אפילו שניה במוחכם? האם גם אתם מרגישים כאילו יש עליכם מעין מעטה של חסינות מפני מקרים רעים? מקרים שאתם בטוחים שיש לכם את כל הכלים והיכולות בכדי למנוע את הגעתם, ולאחרים אין. הרי לכם זה לא יקרה. אין סיכוי. לעולם!

בולשיט!

אין חטא גאווה כמו חטא ה- "לי זה לא יקרה", וגם "אני מכיר מישהו שזה קרה לו" לא פוטר אף אחד. על מה אני מדבר לכל הרוחות?

אני עומר להט, נשוי ואבא ל- 2, והילדים שלי ספגו אלימות קשה לכאורה מידי צוות גן "ניצנים" בחולון. פרשת גן ניצנים התפוצצה באוקטובר 2014 והסעירה מדינה שלמה בגלל היקף התופעה – עשרות ילדים בגן נפגעו, תדירות המקרים – 7 נשות צוות נאשמות והימצאותן של שעות על גבי שעות של הקלטות המתעדות את מקרי האלימות.

אז זה קרה לי, הבן שלי סיפר לי שהגננת מרביצה לו, ואני מודה ומתוודה, בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה באותו הרגע, אולי בגלל זה הגעתי יחסית שליו לבעלת הגן לברר את פשר טענותיו אבל המשפט שהיא אמרה לי – "הבן שלך עושה עליך מניפולציות" לא הותיר לי יותר מדי ברירות, ובאותו רגע הבנתי שאני, משפחתי וחברי ההורים שהיו בגן יוצאים להרפתקאה החדשה והגדולה בחיינו – השגת הצדק לילדים שלנו.

מילים לא יתארו את רגשות האימה שאתה חווה כשאתה רואה את הילדים שלך חוטפים מכות רצח (לכאורה, חייבים לציין) מצד האחראיות עליהם. קחו רגשות אשמה, חרדה, זעזוע, עצב והלם ולא תגיעו אפילו קרוב לתחושות שמלוות אותי כבר שנה וחצי. תעצמו את העיניים, ותדמיינו את היקר לכם מכל חווה על בשרו את אחד, רק אחד מהמקרים הבאים שנתפסו בעדשת המצלמה:

דריכות על אצבעות רגליים, דריכות על אצבעות ידיים, סטירות, מכות בראש, משיכות בשיער, בעיטות, דחיפות, הפלת ילדים לרצפה, הטחת ראשי ילדים על עמודי בטון, משיכות ברוטליות של ילדים מהגפיים, נעיצת אצבעות בעיני הילדים ודריכה על ראשיהם.

אנחנו שנה וחצי אחרי והדיון המשפטי טרם החל, שנה וחצי אחרי והנאשמות מסתובבות חופשי באין מפריע ופוגשות בנו ובילדים שאותם תקפו (לכאורה, בסדר?!) ברחובות חולון הקטנה. איפה הענישה? איפה ההרתעה? כלום. מאז המקרה שלנו, פורסמו בתקשורת מעל ל- 10 מקרי התעללות בילדים ע"י אחראי ונראה שהסוף לא נראה באופק.

גן "ניצנים" בחולון היה גן ששמו הלך לפניו, והורים מרחבי העיר שלחו את ילדיהם, כי היו המלצות טובות מפה לאוזן, בפייסבוק, סבר הפנים היפות של בעלת הגן, הגננת ונשות הצוות הניח את דעתם של הורים רבים. ופתאום זה קרה.. לי… לנו!

צפו בסרטון החשוב הזה (קישור), המבוסס על מקרים אמיתיים, חלקם תועדו בגן ניצנים. עכשיו,  תשאלו את עצמכם – אתם שקטים? הילדים שלכם נמצאים בידיים טובות או שגם לכם, כן! לכם – זה עלול לקרות?

כי כשאלימות נגד ילדים עוברת בשתיקה – הילדים שלכם עלולים להיות הבאים בתור.

שתפו – השפיעו.

12 עובדות על ג'ימבורי

הוזמנתי לג'ימבורי של "פעלטון" לכבוד שיתוף הפעולה שלהם עם מאוחדת לטובת התפתחות הילד. אז פיתחתי כמה מחשבות משל עצמי, בתקווה שיש לכם חוש הומור מפותח:

1. שלט בכניסה לג'ימבורי בבני ברק – "של נעליך מעל רגליך".

 

2. שלט שצריך להיות בכניסה לג'ימבורי – "נא להיכנס עם קיבה ריקה" (זה לא כיף לשחות בבריכת הכדורים כשיש בה עוד משהו מלבד כדורים)

 

3. אבדת ילד? מהר! לך חפש אותו!

 

4. מצאת את הילד? נהדר! עכשיו לך חפש את הילד השני!

 

5. מצאת את הילד השני? יופי! אבל איפה הראשון?

 

6. הסיבה שהג'ימבורי מרופד היא לא כדי לרכך מכות של ילדים, אלא כדי לספוג אובדן עשתונות של ההורים.

 

7. או כשאתה והילד שלך נופלים לרצפה אחרי שהתחשמלתם מהמגלשה.

 

8. רגע.. תנו לי לנסות לגרד את הבמבה מהרגל.

 

9. לעלות לקומה השנייה של הג'ימבורי ולנסות ללכת זה הכי להיות ג'ון מלקוביץ'.

 

10. מה זה הדבר הזה שאתה יושב עליו בבריכת הכדורים? קום רגע! זה הילד מסעיף 5?

 

11. טעות של מתחילים – להגיע לג'ימבורי עם 20% בסוללה. אולי תנסה להטעין אותה במגלשה?

 

12. זה לא ממש משנה עם אילו נעליים הגעתם, אתם תמיד יכולים לצאת עם זוג חדש יותר.

צילום: רון גופר-רומנו

9 דרכים לשמור על בית רגוע

העולם הוא מקום כאוטי באופן כללי, אבל הוא נוטה להיות כאוטי עוד יותר כאשר מכניסים ילדים לתערובת. אני כאדם שאוהב סדר וניקיון, בריאות ושלום בית, מחפש תמיד שיטות ודרכים טובות להשיג את המטרות האלו בצורה הטובה ביותר. לאורך השנים מצאתי כל מיני פטנטים והמצאות שעוזרים לי בכך. בחלקם אני משתמש כל הזמן, אחרים אני רק חולם על להכניס לחיים שלי. הנה הם לפניכם:

1. מקום לכוס
זה התבקש משם הבלוג, תודו. אבל ברצינות, שיהיה איפה לשים את הספל בלי לדאוג שיתהפך כל רגע!

2. ספל נגד כתמים
ואם כבר נזל, אז לפחות שיהיה מנגנון מובנה למניעת כתמים. גאון מי שחשב על זה.

3. מקומות אחסון
תודו שתמיד חסרים. ואם כבר, אז לנצל כל פינה.

4. רפואה אונליין
יש סקייפ כבר שנים! יש את זה בכל הסרטים העתידניים! מה יותר הגיוני מ- לא ללכת למיון כל פעם שקרה משהו (כמו למשל שמישהו אחד קטן השאיר את המגירת מדרגה פתוחה ומישהו אחר נפל בגללה…) . מפתיע שלקח כל כך הרבה זמן להגיע לזה ומזל שכללית סוף סוף הרימה את הכפפה עם הרופאים של שניידר.

5. פותחן שאוסף אחריו
בואו נודה בזה: אם עליתם כרגע אונליין מול הרופא, כנראה שאתם צריכים בירה. וגם בכלל, כדי לשמור על שפיות הבית באופן כללי.

6. מקום למפתחות
ואם אנחנו כבר בענייני סדר ואחסון, יש רק דרך אחת לדאוג שדברים לא ילכו לאיבוד בבית עם ילדים, וזה מקום קבוע. ואם כבר מקום קבוע, לפחות שיהיה מגניב.

7. עריסה מתקפלת
ואם כבר מקום קבוע, שיהיה אחד גם לילד. במקום לחפש לו איפה לישון בכל מקום שמגיעים אליו, מה יותר נוח מזה? ולהכל יש מקום קבוע בתיק גם כן! גן עדן!

8. נתיבי מים
וכמובן, סדר צריך גם במקלחת. חסל סדר צרחות של  "נכנס לי לעיניים!" מהיום גם את המים מכניסים לנתיב.

9. מגב מראה
וכן, צריך לדאוג גם לעצמנו כשנכנסים אחריהם לאמבטיה והכל מלא אדים. במיוחד בבקרים שצריך לצאת אחרי שכל הלילה היית אונליין מול רופא ילדים וכל מה שאתה צריך זה להתארגן כבר לעבודה בזמן…

---

 

הטיפים והרעיונות מ: Brainjet | Twenty-Two Words

ד"ר @ ומיסטר Ctrl+c

אם יש דבר שמלחיץ אותי יותר מלדבר על מחלות ועל מצב בריאותי זו העובדה שאני מדבר על מחלות ועל מצב בריאותי, נושא שמבחינתי מאז הייתי ילד תפסתי אותו כנחלתם של זקנים שקמים בחמש בבוקר, עולים על האוטובוס, צועקים לנהגוס "רגע! רגע!" ובדרך לרכישת כדורי הטניס להליכון עוברים בקופת החולים להעביר שם את הבוקר. אז מסתבר שהגעתי לגבורות כבר בגיל 33 כי מאז שנהייתי אבא אני מוצא את עצמי לא רק מדבר על זה טיפה יותר ממה שצריך אלא גם אומר לאנשים "העיקר הבריאות" (ואני בכלל חשבתי שכסף וסקס הם העיקר).

הייתה לי פעם סבתא, קראו לה סבתא יונה, ויש שקראו לה ד"ר יונה, כי כל פעם שלאחד הנכדים היה עניין בריאותי כלשהו, קודם היו פונים אליה. כואב הראש? – ד"ר יונה, משתעלים? – ד"ר יונה, והיא תמיד הייתה יודעת איזה טיפול לתת, ואני לא מדבר על עצות סבתא, אני מדבר על רופאה לא רשמית של קופ"ח הילזנרט. בגלל שהיא לא יכלה לתת מרשמים, היא הייתה מנחה אותנו מה לבקש מהרופא. אבל סבתא יונה הלכה, ואיתה כל הידע הרפואי האדיר הזה ונשארנו עם הדבר הזה שנקרא "האינטרנט". בדרך כלל, כשיש בפוסטים שלי מילה מפוצצת, אני מצמיד אליה לינק, רק שהפעם זה בלתי אפשרי. איזה לינק אפשר לשים למילה אינטרנט?

כשלא מחפשים פורנו באינטרנט (הייתי צריך לשים לינק לאתר פורנו) אפשר לחפש מידע קצת פחות סקסי הנוגע לבריאות, הבעיה היא שהאינטרנט נוטה להלחיץ ולבשר לנו על הרע מכל, נראה לי שהאינטרנט הוא אשכנזי. חיפשתם פעם בגוגל "שיעול קל עם ליחה"? תנסו, סביר להניח שהתוצאה תהיה משהו כמו: "שיעול קל עם ליחה עלול להעיד על גידול סרטני ממאיר. נותרו לכם עוד 24 שעות לחיות" או רציתם פעם לבדוק ערך מסוים בתוצאות בדיקת הדם שלכם? האם גם אתם הגעתם לתוצאה: "ערכים גבוהים של לוחיות דם לבנות מעידים על כך שאתם צריכים למהר לכתוב צוואה ולהיפרד מהקרובים אליכם"?

אני לא אדם חרדתי לרוב, אבל כשהאינטרנט אומר לי שהתוצאה הישירה של כל עניין בריאותי הוא מוות זה קצת מלחיץ, אז אני תמיד מבקש חוות דעת נוספת מהרופא. כשהבן הגדול שלי היה תינוק, הוא היה מסדר לנו ביקורים תכופים במיון בית החולים לילדים של הכללית, ותמיד תמיד בששי בערב, וויקאנד בבית החולים. היינו ממתינים שעות בתור, שעות! יושבים ליד ילדים עם חיידקים כל כך גדולים שניתן לראות בעין בלתי מזויינת רק כדי להגיע לרופא שנותן מרשם לאנטיביוטיקה ושולח אותנו הביתה.

ואז.. שומו שמיים, העולמות התאחדו, בית החולים לילדים של הכללית והאינטרנט, ואני לא מדבר על אתר וכמה קליקים, אני מדבר על רופא שמשוחח איתך בצ'אט עם מצלמה, מסתכל על הילד, שומע מה יש לו ונותן את הטיפול דרך האינטרנט. מאז שאנחנו משתמשים בזה לא ביקרנו פעם אחת במיון, תודה לאל. בשבוע שעבר הייתי באירוע בלוגרים להשקת מרכז לבריאות המשפחה ברמת אביב ושם פגשנו גם את הרופאים שמייאשים את עמדות הצ'אט, אני מנסיוני עם האינטרנט ציפיתי לפגוש ברופאים הכי מלחיצים בעולם, אלו שישלחו אתכם ישר לבית הקברות, אבל במקום זה ראיתי רופאים רגועים ביותר שאפילו יגידו לכם שאפשר לשלוח את הילד לגן.

אז האם זה תחליף לרפואה פרונטלית? יש בזה סיכון? האם השאננות עולה על כל דמיון? יש פה למטה תיבת תגובות, קדימה!